פהד, מלך ערב הסעודית
 | |||||
| המלך פהד, לפני 1982 | |||||
| לידה |
1920, 1921 או 1923 ריאד, סולטנות נג'ד | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
1 באוגוסט 2005 (בגיל 85 בערך) ריאד, ערב הסעודית | ||||
| מדינה |
ערב הסעודית  | ||||
| מקום קבורה |
בית הקברות אל-עוד | ||||
| השכלה |
בית הספר לנסיכים | ||||
| בן או בת זוג |
Al Jawhara bint Ibrahim Al Ibrahim | ||||
| |||||
| פרסים והוקרה | |||||
| |||||
  | |||||
פהד בן עבד אל-עזיז אַאל סעוד (בערבית: فهد بن عبد العزيز آل سعود; 1920, 1921 או 1923 – 1 באוגוסט 2005), יליד ריאד, כיהן החל מיוני 1982 ועד מותו כמלכה החמישי של ערב הסעודית וכראש ממשלתה, וכן כמנהיגו העשרים של בית סעוד.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פהד היה בנו האחד-עשר של מייסד הממלכה עבד אל עזיז אבן סעוד, וראשון בניו מאשתו השביעית, חסה בנת אחמד א-סודיירי. יחד עם שישה אחים נוספים מאותה אם, ביניהם סלמאן, מלך ערב הסעודית והנסיכים סולטאן (שר ההגנה והסגן השני לראש הממשלה), נאיף (שר הפנים), נמנה פהד עם שביעיית "האחים הסודיירים", מהמשפיעים שבפלגי בית המלוכה לאורך ההיסטוריה המודרנית של ערב הסעודית. פהד נולד בעיצומו של מסע אביו להשליט את מרותו על חצי האי ערב, שבסופו כוננה ממלכת ערב הסעודית.
פהד התחנך ב"מדרשת הנסיכים" בריאד, מוסד חינוכי שהקים אביו במיוחד עבור חינוך בני בית המלוכה. לאחר מכן עבר למוסד הידע הדתי במכה, שם רכש השכלה דתית-והאבית. ב-1945 ערך את ביקורו המדיני הראשון בניו יורק על מנת להשתתף במושב הפתיחה של העצרת הכללית של האו"ם. פהד פעל בכפוף לאחיו למחצה, פייצל, אשר שימש באותה תקופה כשר החוץ של הממלכה.
ב-1953, בגיל שלושים, התמנה פהד לשר החינוך הראשון של ערב הסעודית. באותה שנה ייצג את בית סעוד בטקס הכתרתה של מלכת אנגליה אליזבת השנייה. חשיבותו של פהד כיסוד משמעותי בבית המלוכה נתנה אותותיה כבר ב-1959, כאשר נבחר לעמוד בראש המשלחת הסעודית לליגה הערבית. מכאן הדרך לפסגה הייתה קצרה - בשנת 1962 התמנה לשר הפנים של סעודיה, ואילו ב-1967 נבחר לסגן השני לראש הממשלה - המשרה השלישית בחשיבותה בממלכה אחרי המלך והסגן הראשון.
ב-25 במרץ 1975, נרצח המלך פייצל על ידי אחיינו, ובמקומו עלה אחיו למחצה ח'אלד, לאחר שאחיו הבכור מוחמד ויתר על הכתר. ח'אלד, שהיה הפסיבי מבין כל מלכי ערב הסעודית (ובמיוחד בשנותיו האחרונות), מינה את פהד לנסיך הכתר ולסגן הראשון לראש הממשלה. בפועל, היה זה פהד אשר ניהל את מרבית ענייני החוץ, הנפט והמודרניזציה של הממלכה. עם מותו של ח'אלד ב-13 ביוני 1982, עלה פהד לכס המלוכה.
פהד נחשב כמלך ליברלי יחסית, חסיד הפיתוח והמודרניזציה, ומתון במדיניות החוץ שלו. הוא הוסיף להוביל קו פרו-מערבי ופרו-אמריקני חזק. בתחילת שלטונו יזם את "תוכנית פהד", תוכנית להסדר שלום במזרח התיכון, לפיה ישראל תיסוג באופן מוחלט מכל השטחים שכבשה במלחמת ששת הימים, תפנה את כל ההתנחלויות שהקימה ותאפשר הקמת מדינה פלסטינית, ואז, כדבריו, "יוכלו כל מדינות האזור לחיות בשלום", משמע, יוכר קיומה של מדינת ישראל. תוכנית זו התוותה במידה רבה את מדיניותה של הליגה הערבית ביחס לסכסוך הישראלי-ערבי. יוזמה דומה הועלתה בשמו בשנת 2002 (ר' היוזמה הסעודית) אף שאביה היה ככל הנראה נסיך הכתר עבדאללה.
אחת הבעיות הראשיות עמן נאלץ פהד להתמודד הייתה השפל במשק הנפט: חלה ירידה בהפקה, ביצוא ובמחירי הנפט, ועקב כך קטנו ההכנסות וקרנות הרזרבה. אם ב-1981 הגיעו הכנסות הנפט לשיא של כמאה מיליארד דולר (ובזכותן מימנה המדינה תוכניות פיתוח ענקיות, לרבות צינור נפט מהמפרץ הפרסי ועד לעיר ינבוע שלחוף הים האדום, הקמת נמלי ים ואוויר, כבישים מודרניים, מיזמים חקלאיים, צבא מתוחכם ורמה גבוהה של חינוך, רפואה ושיכון), הרי שב-1985 הוערכו הכנסות הנפט בכפחות מ-28 מיליארד דולר. ב-1976 עמד שיעור הפקת הנפט הסעודי בשוק העולמי על 37%, ואילו ב-1985 על 17% בלבד. בעיצומו של המשבר פהד אף פיטר את שר הנפט הוותיק, אחמד זכי ימאני, אשר כיהן בתפקיד משנת 1962. רק בשנות התשעים ניתן היה להצביע על התאוששות משק הנפט הסעודי.
פלישתו של הרודן העיראקי סדאם חוסיין לכווית ב-1990 (ראו מלחמת המפרץ הראשונה) חוללה זעזוע בערב הסעודית, כיוון שלראשונה זה עשורים נתערערה היציבות הפוליטית בחצי האי ערב, באופן שנתפס כאיום משמעותי על הממלכה עצמה. היה זה פהד אשר קרא באוגוסט 1990 לסיוע אמריקני נגד העיראקים. ערב הסעודית השתתפה בקואליציה שהכניעה את סדאם והעניקה בסיסים לקואליציה זו. הוא השתמש במעמדו על מנת למשוך מדינות ערביות ואסלאמיות נוספות לקואליציה האנטי-עיראקית.
ב-1992 הציג פהד שורת "רפורמות" פנימיות במנגנוני הממשל הסעודי. הוא ערך תיקוני יסוד חוקתיים, לפיהם ערב הסעודית היא מונרכיה הנשלטת על ידי בניו ונכדיו של מייסדה, אבן סעוד, וכי בסמכות המלך לקבוע את זהות נסיך הכתר. תיקון זה פתח מאבק גלוי בין יורשי העצר הפוטנציאליים, סולטאן ועבדאללה, שנסתיים ב-1996. הוא הגדיר בפירוט את סמכויות מועצת השרים הסעודית, מעין קבינט בעל סמכויות ביצועיות, הכפוף כולו למלך. בנוסף, ביצע חלוקה אדמיניסטרטיבית של הממלכה למחוזות ויצר מערכת מסועפת של שלטון מקומי. לבסוף, יצר "אספה לאומית", הרשאית לבחון צווים מלכותיים אך לא להתנגד להם.
המלך פהד נודע בנטיותיו הפילנתרופיות ובנכונותו לתרום למוסדות צדקה ברחבי העולם, ובעיקר למדינות המוסלמיות בעולם השלישי. הונו האישי נאמד בכעשרים מיליארד דולרים.
בשנת 1996 עבר פהד שבץ מוחי חמור, אשר הותירו משותק חלקית ושלל ממנו את היכולת לשלוט בפועל במדינה. אחיו למחצה, נסיך הכתר עבדאללה, שימש כעוצר בפועל של הממלכה. נסיעותיו של פהד היו רק לרגל חופשות, ולעיתים הוא שהה מחוץ לממלכה חודשים ארוכים. אף על פי כן, הוא עדיין קיים פגישות מעטות ואירח מבקרים ספורים בארמונו, ואף הצהיר הצהרות תקיפות (ביניהן גינוי "הטרור הישראלי" נגד פלסטינים בלתי חמושים ב-2002, או כוונתו "להכות באגרוף ברזל בטרוריסטים" לאחר פיגועי ההתאבדות בריאד, בנובמבר 2003).
ב-6 ביולי 2005 דיווחה התקשורת הערבית כי חלה הידרדרות חמורה במצב בריאותו של המלך, ששקע בתרדמת ונשקפה סכנה לחייו. ב-1 באוגוסט 2005 הוא נפטר בבית החולים. אחיו-למחצה, יורש העצר עבדאללה, הומלך תחתיו.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל המזרח התיכון | ||
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- עוזי רבי, סעודיה – ממלכת נפט במבוכי הדת והפוליטיקה (ספר 7 בסדרה המזרח התיכון בימינו), האוניברסיטה הפתוחה, תשס"ח–2007, פרק 7.7 מלכות פהד, עמ' 126–140.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פהד, מלך ערב הסעודית, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- פהד, מלך ערב הסעודית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
פהד, מלך ערב הסעודית, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
| מלכי ערב הסעודית | ||
|---|---|---|
|
| הקודם: ח'אלד, מלך ערב הסעודית |
מלך ערב הסעודית ה-5 13 ביוני 1982 - 1 באוגוסט 2005 |
הבא: עבדאללה, מלך ערב הסעודית |
| הקודם: ח'אלד, מלך ערב הסעודית |
ראש בית סעוד ה-20 13 ביוני 1982 - 1 באוגוסט 2005 |
הבא: עבדאללה, מלך ערב הסעודית |